דרבן (שורש)

השורש ד־ר־ב-ן הוא שורש מגזרת המרובעים.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית	עידוד. המרצה. דחיפה לפעולה
גזרה	מרובעים
הופיע לראשונה בלשון	עברית חדשה משם עצם מקראי

נטיות הפעלים

ד־ר־ב-ן	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל				-אין-	-אין-
פִּעֵל	דִּרְבֵּן	מְדַרְבֵּן	יְדַרְבֵּן	דַּרְבֵּן	לְדַרְבֵּן
פֻּעַל	דֻּרְבַּן	מְדֻרְבָּן	יְדֻרְבַּן	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְדַּרְבֵּן או הִדַּרְבֵּן	מִתְדַּרְבֵּן או מִדַּרְבֵּן	יִתְדַּרְבֵּן או יִדַּרְבֵּן	הִתְדַּרְבֵּן או הִדַּרְבֵּן	לְהִתְדַּרְבֵּן או לְהִדַּרְבֵּן

הערה

• בבניין התפעל מותרת ההטיה על-פי שני דרכים:

1) כיתר הפעלים מגזרת השלמים הנוטים בו, בהיוותרות ת"ו הבניין; הִתְדַּרְבֵּן.

2) בהידמות מלאה של פה"פ דל"ת לת"ו הבניין, כך לפי האקדמיה ללשון העברית:"בבניין התפעל כאשר אות השורש הראשונה היא דל"ת נוצר רצף של שני עיצורים דומים מאוד בהגייתם: תי"ו ודל"ת – התְדרדר. במקרה זה יכולה לחול הידמות של התי"ו לדל"ת: במקום התי"ו יבוא דגש בדל"ת – הִדּרדר" ( החלטות האדמיה ללשון עברית בדבר האותיות ת' ו-ד' בבניין התפעל [1])