דממת רוח

דִּמְמַת רוּחַ

עברית חדשה (ימאות) העדר רוח; מצב שבו הים חלק לגמרי, ללא גלים.
- ”„דממת־רוח“ מוחלטת שררה כאשר 21 מפרשיות זינקו ביום ד' שעבר ל„שיוט הערים“ ה־12 של „הפועל“.“ ("מעריב", 30 בספטמבר 1956, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”גיבורי הומרוס [...] הניעו את משוטיהם להסעת הספינה לעת דממת רוח או בשעת התנגשות עם אויב.“ (משוטים ומפרשים, מאת מאיר שש, בפרויקט בן יהודה)
- ”בחודשי השיט בים התיכון, אפריל-אוקטובר, רבים הם ימי דממת הרוח, אשר בהם אין להניע כלי שיט אלא בכוח המשוטים בלבד.“ (המערכה על הימים, מאת מאיר שש, בפרויקט בן יהודה)