דוללה
דּוֹלֵלָה
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | דוללה |
| הגייה* | dolela |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ד־ל־ל |
| דרך תצורה | משקל קוֹטְלָה |
| נטיות | ר׳ דּוֹלְלוֹת; דּוֹלֵלַת־, ר׳ דּוֹלְלוֹת־ |
- פקעת חוטים; צרור חוטים או חבל.
- ”הוא פתח חנות בירכתי העיר הרוכלת אמסטרדם והתחיל מוכר דוללות־משי.“ ("כתובים", 17 באוקטובר 1929, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”סָתוֹר מורה גם על פריקת חוט או חבל מכוּנן; ומטעם זה נקרא המכשיר המשמש לסתירת דוֹלְלוֹת מַסְתּוֹרִית.“ ("דבר", 27 בינואר 1944, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
גיזרון
עריכה- מארמית: דַּוְלָלָא, דַּוְולָלָא. מן "דּוּל" – לכרוך סביב (חבל), לדלות. "דהוו נהיגי דכל דמנגע ברומי יהבו ליה מסתוריתא ויתיב בשוקא וסתר דוללי כי היכי דליחזו אינשי וליבעי רחמי עליה." (חולין ס א) (תרגום: נהוג היה, שכל מי שֶׁהִתְנַגֵּעַ בצרעת ברומא נתנו לו מַסתוֹרִית, והיה יושב בשוק וסותר דוללות, כדי שיראוהו בני אדם וירחמו עליו.)
- גם דּוֹלְלָה (א' אבן שושן, המילון החדש, תשכ"ו).
- האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי אריגה (תש"ז), 1947; מילון למונחי הימאות (תש"ל) 1970; מילון למונחי האריגה האמנותית (תשס"ב), 2002.
תרגום
עריכהמידע נוסף
עריכה- רש"י על חולין ס א: "דוללי - אשקניי"ש וסימן זה היה למצורעים."