| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
גולייר
|
| הגייה* |
goolyar
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
שאילה
|
| נטיות |
ר׳ גּוּלְיָרִים
|
- לשון חז"ל נושא כלים.
- ”ולא זזו משם ולא סגפוהו מפני שהוא גולייר.“ (תוספתא, מסכת סוטה – פרק ג, הלכה ג)
- ”תדע, שהרי גוליירין יורדין ומתגרין במלחמה וגבורים יורדין ומנצחין.“ (בבלי, מסכת ברכות – דף נג, עמוד ב)
- "מיכאל וגבריאל היו מתיראין ממשה, והיום אפילו הגוליירין שבהן לא היה יכול (משה) להסתכל בהן" (קהלת רבה ט)
- "ועתה ישיבני רבינו ע"י גולייר שיבא / עמו ישלח מכתבו / ואל יחר אפו בעבדו.." (ר' יעקב ב"ר ישראל, ספר הישר (חלק התשובות) סימן נג)
- מיוונית: galiarios) γαλιάριος) - נושא כלים. משמש לפעמים גם ככינוי לחייל רגלי פשוט.
- לדעת קוהוט (ערוך השלם) הכוונה רץ (שליח מהיר), חייל רגלי, והוא מלטינית: celer - רץ, מהיר.
- רש"י (סנהדרין צז ע"ב): נושא כלים.
- המאירי (נזיר סו ע"ב): "גוליירין- עבדים ורגלִיים."
- הערוך (גליור) ומיוחס לרש"י (נזיר סו ע"ב): "גוליירין- חלשין."
