בלדר
בַּלְדָּר עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | בלדר |
| הגייה* | baldar |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | שאילה |
| נטיות | ר׳ בַּלְדָּרִים; נ׳ בַּלְדָּרִית, נ"ר בַּלְדָּרִיּוֹת; בַּלְדַּר־, ר׳ בַּלְדְּרֵי־ |
- לשון חז"ל שליח מהיר המעביר הודעות, מסמכים או חבילות.
- ”אֲמַר זֹאת מוּכֶנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ, עֲבַר חַד בַּלְדָּר וְנִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל וָמֵת.“ (בראשית רבה, פרשה י, סימן ז)
- ”מִיָּד עָמַד מִכִּסְּאוֹ וּפָסַע שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת וְשָׁלַח בּוּלְדָרִין וְהֶחֱזִיר אֶת הַכְּתָבִים וְכָתַב סְפָרִים אֲחֵרִים.“ (אסתר רבה, פרשה ג, סימן א)
- ”מעתה שוב אין הוא סוחר מכובד, אלא פשוט בלדר יהלומים.“ ("מעריב", 14 באוקטובר 1990, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
גיזרון עריכה
- מיוונית: beredarios) βερεδάριος) – רץ, שליח; נגזרת beredos) βέρεδος), במקור מלטינית: veredus – סוס שליחים
צירופים עריכה
נגזרות עריכה
מילים נרדפות עריכה
תרגום עריכה
- אנגלית: courier
ראו גם עריכה
סימוכין עריכה
- נורית שובל־דודאי, גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית במקורות היהודיים הבתר־מקראיים. האקדמיה ללשון העברית, תשע"ט.
- M. Yastrow, A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli etc., 1903.