בלדר

בַּלְדָּר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	בלדר
הגייה^*	baldar
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	שאילה
נטיות	ר׳ בַּלְדָּרִים; נ׳ בַּלְדָּרִית, נ"ר בַּלְדָּרִיּוֹת; בַּלְדַּר־, ר׳ בַּלְדְּרֵי־

לשון חז"ל שליח מהיר המעביר הודעות, מסמכים או חבילות.
- ”אֲמַר זֹאת מוּכֶנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ, עֲבַר חַד בַּלְדָּר וְנִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל וָמֵת.“ (בראשית רבה, פרשה י, סימן ז)
- ”מִיָּד עָמַד מִכִּסְּאוֹ וּפָסַע שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת וְשָׁלַח בּוּלְדָרִין וְהֶחֱזִיר אֶת הַכְּתָבִים וְכָתַב סְפָרִים אֲחֵרִים.“ (אסתר רבה, פרשה ג, סימן א)
- ”מעתה שוב אין הוא סוחר מכובד, אלא פשוט בלדר יהלומים.“ ("מעריב", 14 באוקטובר 1990, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

מיוונית: beredarios) βερεδάριος) – רץ, שליח; נגזרת beredos) βέρεδος), במקור מלטינית: veredus – סוס שליחים

נורית שובל־דודאי, גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית במקורות היהודיים הבתר־מקראיים. האקדמיה ללשון העברית, תשע"ט.
M. Yastrow, A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli etc., 1903.