בעז

בֹּעַז

לשון המקרא שם פרטי לזכר.
- ”וַיָּקֶם אֶת־הָעַמֻּדִים לְאֻלָם הַהֵיכָל – וַיָּקֶם אֶת־הָעַמּוּד הַיְמָנִי, וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ יָכִין; וַיָּקֶם אֶת־הָעַמּוּד הַשְּׁמָאלִי, וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ בֹּעַז.“ (מלכים א׳ ז, פסוק כא)
- ”וּלְנָעֳמִי מידע [מוֹדַע] לְאִישָׁהּ; אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ, וּשְׁמוֹ בֹּעַז.“ (רות ב, פסוק א)

רדק, בפירושו על הפסוק ממל"א, כותב: ”בֹּעַז – לשון עוז, והיא מילה מורכבת: בו עוז, כלומר, שיתן בו האל העוז והקיום; כמו שנאמר (תהלים כט, פסוק יא) יי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן.“ עם זאת, לפיכך ההטעמה הייתה צריכה להיות במלרע, אך המילה במקרא היא בהטעמת מלעיל.

ערך בוויקיפדיה: בועז