בּוּלְבּוּס, בֻּלבּוּס עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא בולבוס
הגייה* bulbus
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ בּוּלְבּוּסִים
 
בולבוסים
  1. לשון חז"ל [מליצה] ירק בעל שורש מעובה הנאכל לאחר בישולו.
    • ”עִקַּר הַבָּלְבּוֹסִין, עִקַּר וֶרֶד וְעִקַּר מֵילָת, אֵין לָהֶן שְׁבִיעִית, וְלֹא לִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית, אֵין לָהֶן בֵּעוּר, וְלֹא לִדְמֵיהֶן בֵּעוּר.“ (תוספתא, מסכת שביעיתפרק ה, הלכה ג)
    • ”הקצח והשימשום והחרדל והשום והבולכסין האופנים השחורים ובצלים הנמכרים ובני המדינה הנמכרים במידה“ (ירושלמי, מסכת דמאיפרק ב, הלכה א)
    • "שק מלא בולבוסין גדולים וּבצִדו כָּפוּת אַוָּז קרקרני, שמן וּמפוטם. את הזִוּוּג הנאה הזה הורידה השפחה מן העגלה – והרי הם מונחים בחדר-הבִּשול." (פרוזה (ביאליק)/יום הששי הקצר#ב)
    • "הן רבות נוראות לי ספרו יהודים מלמדי-נסיון, שנטו לפרקים אלינו ללינת ליל-חרף וזעם, להנות מאור תנורנו אף לצלות בלבוסים ברמצו." (ביערי פּולסיה (זכרונות)#ד)

גיזרון עריכה

  • מיוונית: bolbós) βολβός) – בצל

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה

  • אנגלית: spud‏‏‏‏

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך בוויקיפדיה: בולבוס
  טקסונומיה בוויקימינים: Solanum tuberosum
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בולבוסים