|
השורש שׁ־כ־ב הוא שורש מגזרת השלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש
|
| משמעות עיקרית |
היות גוף במצב מאוזן פרוס לארץ
|
| גזרה |
|
| הופיע לראשונה בלשון |
המקרא
|
| שׁ־כ־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
שָׁכַב
|
שׁוֹכֵב
(ב׳ פעוּל: שָׁכוּב)
|
יִשְׁכַּב
|
שְׁכַב
|
לִשְׁכַּב
|
| נִפְעַל
|
נִשְׁכַּב
|
נִשְׁכָּב
|
יִשָּׁכֵב
|
הִשָּׁכֵב
|
לְהִשָּׁכֵב
|
| הִפְעִיל
|
הִשְׁכִּיב
|
מַשְׁכִּיב
|
יַשְׁכִּיב
|
הַשְׁכֵּב
|
לְהַשְׁכִּיב
|
| הֻפְעַל
|
הֻשְׁכַּב
|
מֻשְׁכָּב
|
יֻשְׁכַּב
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
| פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
- בבניין קל, השורש הזה הוא היחיד שבשם שפועל שלו יש פתח בעה"פ.
|
