אנקל
אוּנְקָל וגם אֻנְקָל
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אנקול |
| הגייה* | unkkal |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | שאילה |
| נטיות | ר׳ אוּנְקָלִים; אוּנְקַל־, אוּנְקְלֵי־ |
- לשון חז"ל וו, קרס, מסמר מעוקם לתלות עליו דבר מה.
- ”כֵּיצַד תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין? אֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִים בַּכְּתָלִים וּבָעַמּוּדִים שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ה, משנה ט)
- ”אונקלין של כתפין, טהורה. ושל רוכלים, טמאה.“ (משנה, מסכת כלים – פרק יב, משנה ב)
גזרון
עריכה- מיוונית: ankyle) ἀγκύλη), באותה משמעות.[1]
פרשנים מפרשים
עריכה- ר' עובדיה מברטנורא על פסחים ה ט: אונקליות - מסמרים שראשיהן כפופים למעלה:
- ר' עובדיה מברטנורא על כלים יב ב: אונקלי של כתפין - עץ ארוך כעין מוט שהכתף מניח על כתפו ותולה בו שני שקים אחד לפניו ואחד מאחריו בשני אונקליות של ברזל התחובות במוט על שני קצותיו:
מילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: וו |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנקל |
סימוכין
עריכה- ↑ נורית שובל־דודאי, גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית, תשע"ג.