אמתה
אֲמִתָּה
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | אמיתה |
הגייה* | amita |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | א־מ־ת |
דרך תצורה | משקל קְטִלָּה |
נטיות | ר׳ אֲמִתּוֹת; אֲמִתַּת־, אֲמִתּוֹת־ |
- לשון ימי הביניים אמת, נכונותו של דבר.
- ”הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר ואמר (בראשית לח) צדקה ממני“ (שמות רבה, פרשה ל, סימן יט)
- "ת"ח לא כתיב נתן החכמה אלא חכמה שעמד על קצת אמיתתה." (זוהר חדש כרך א בראשית כ ע"א)
- ”האגדה הזאת, המוגזמת עד כדי ליצנות, לא הביאה את אבותינו לידי קלות-ראש – הם הבינו את אמיתה מתוך נפשם“ (אגדת החורבן, מאת יעקב שטיינברג, בפרויקט בן יהודה)
- עברית חדשה אקסיומה; הנחה העומדת ביסודה של שיטה מדעית, שאין צורך להוכיח את נכונותה.
- "פרט דוגמה לבעיה, שניתן לפתור אותה באמצעות ניסוי מבוקר; הדגם פרסום מטעה או כושל; הדגם אמיתה מדעית, שהופרכה." (מתוך שאלון בנושא מיומנויות חשיבה ביקורתית)
גיזרון
עריכה- מן א-מ-ת, אֶמֶת.
מידע נוסף
עריכה- "אמיתה" בביטוי "אמת לאמיתה" אינה צירוף אלא נסמך בנקבה כמו "אמת לאמיתו".
מילים נרדפות
עריכה- אמת (1)
- נכונות (1)
- אקסיומה (2)
- מושכל ראשון (2)
תרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- האקדמיה ללשון העברית, מן המילון: אֲמִתָּה (אמיתה).