אוטוריטה

אוֹטוֹרִיטָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אוטוריטה
הגייה*	otorita
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה	שאילה מלועזית
נטיות	ר׳ אוֹטוֹרִיטוֹת

1. סמכות; השפעה או שלטון על אדם או קבוצה.

   • ”מפעלו הגדול של הרמב"ם, הקיים לדורות, הוא, לדעתו של אחד-העם, שחרור השכל משעבודו לאוטוריטה חיצונית“ (אחד העם: חייו ופועלו, מאת משה גליקסון, בפרויקט בן יהודה).

2. בהשאלה: בעל סמכות; אדם המקובל כבעל ידע אמין בתחום מסוים.

   • ... ובדלהי לא הכל בטוחים, שמר ניהרו הוא הוא אוטוריטה מוסרית רחוקה מכל משוא־פנים ותועלתיות מתוך "מתווכים" במדור "יומן" מאת עזריאל קרליבך. הופיע בעיתון "מעריב" מיום 28/11/1955
   • פלוני מבקר קולנוע מפורסם, ונחשב לאוטוריטה בתחום.

גיזרון

• לטינית auctoritas: סמכות, השפעה‏ ←‏ צרפתית autorité סמכות‏

נגזרות

• אוטוריטרי

מילים נרדפות

• סמכות
• שררה (1)
• בר סמכא (2)

ניגודים

• הדיוט (2)

תרגום

• אנגלית: authority‏‏‏‏
• גרמנית: Autorität‏‏‏‏
• ערבית: سُلْطَة‏‏‏‏ (תעתיק: סֻלְטָה)
• צרפתית: autorité‏‏‏‏
• רוסית: власть‏‏‏‏ (תעתיק: vlastʹ)

מידע נוסף

• ברוב המילים הלועזיות האות טי"ת מקבילה לאות האנגלית t, והאות ת"ו מקבילה ל־th. המילה "אוטוריטה" היא יוצאת־דופן, שכן מקבילתה באנגלית היא "authority", וניתן היה לצפות לכתיב "אותוריטה". ברם, האקדמיה קבעה את הכתיב "אוטוריטה" בשני טי"תים בהתאם למקור בלטינית auctōritas. גם באנגלית של ימי הביניים נכתבה המילה בשתי t ובלי th.‏

ראו גם

• מנדט