מנדט

מַנְדָּט

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מנדט
הגייה*	mandat
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	שאילה מלועזית
נטיות	מַנְדָּט־, ר׳ מַנְדָּטִים

1. מתן סמכות. מינוי מטעם.

   • לרה"מ אין מנדט למסור שטחי מולדת לאויב.

2. יפוי כוח הניתן למעצמה כלשהי לשלוט באופן זמני או חלקי על טריטוריה שאינה בשטחה.

   • "המנדט הבריטי" הוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים, ולפיו שלטו הבריטים בארץ ישראל.

3. ייפוי כוח הניתן למפלגה לאייש את כסאות הפרלמנט בהתאם למספר הקולות שקיבלה בבחירות.

   • מפלגת הגמלאים זכתה במספר קולות עצום שלבטח ייתן להם 10 מנדטים בכנסת.

גיזרון

• מלטינית: mandatum – שליחות.

צירופים

• המנדט הבריטי (1)

מילים נרדפות

• ממונות

נגזרות

• מנדטורי

תרגום

• איטלקית: mandato‏‏‏‏
• אנגלית: mandate‏‏‏‏
• גרמנית: Mandat‏‏‏‏
• ערבית: إنْتِدَاب‏‏‏‏
• ערבית: مَقْعَد في البرلمان‏‏‏‏ (3)
• פינית: mandaatti‏‏‏‏
• צרפתית: mandat‏‏‏‏

ראו גם

• ייצוג
• לגיטימציה
• שליחות

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: מנדט (פירושונים)