יש להוסיף לדף זה את הערכים: בִּנָּה, בֻּנָּה.

בָּנָה עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא בנה
שורש וגזרה ב־נ־י/ה, גזרת נל"י/ה
בניין פָּעַל (קַל)


  1. יצר עצם חדש, לרוב באמצעות צירוף כמה עצמים פשוטים.
    • ”וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ“ (בראשית ד, פסוק יז)
    • בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים“ (מלכים א׳ ח, פסוק יג)
    • ”וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם...“ (יהושע כד, פסוק יג)
    • בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר ברוך שהחינו“ (משנה, מסכת ברכותפרק ט, משנה ג)

גיזרון עריכה

  • לשון המקרא. מקביל בערבית השורש بنى (בני), במשמעות דומה.
  • אוגריתית - ב-נ-י. 𐎁𐎐𐎊
  • אכדית - בַּנאֲּ 𒆕
  • ארמית - ܒ݁ܳܢܶܐ‎ בנא

צירופים עריכה

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

תרגום עריכה

ראו גם עריכה

השורש בנה

השורש ב־נ־ה הוא שורש מגזרת נחי ל"ה.

נטיות הפעלים עריכה

ב־נ־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל בָּנָה בּוֹנֶה יִבְנֶה בְּנֵה לִבְנוֹת
נִפְעַל נִבְנָה נִבְנֶה יִבָּנֶה הִבָּנֶה לְהִבָּנוֹת
הִפְעִיל הִבְנָה מַבְנֶה יַבְנֶה הַבְנֵה לְהַבְנוֹת
הֻפְעַל הֻבְנָה מֻבְנֶה יֻבְנֶה -אין- -אין-
פִּעֵל בִּנָּה מְבַנֶּה יְבַנֶּה בַּנֵּה לְבַנּוֹת
פֻּעַל בֻּנָּה מְבֻנֶּה יְבֻנֶּה -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְבַּנָּה מִתְבָּנֶּה יִתְבַּנֶּה הִתְבַּנֵּה לְהִתְבַּנוֹת

הערות עריכה

  • בגזרת ל"י, בעבר בגוף ראשון ושני בבניין קל ע' הפועל מנוקדת בחיריק, כגון קָנִיתִי, בָּנִיתָ. בשאר הבניינים בגוף ראשון ושני ע' הפועל מנוקדת בחיריק או בצירי. למשל: נִפְנִינוּ, נִפְנֵינוּ; צֻוִּיתִי, צֻוֵּיתִי. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 64)[1]