תַּקִּיף עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תקיף
הגייה* takif
חלק דיבר שם־תואר
מין זכר
שורש ת־ק־ף
דרך תצורה משקל קַטִּיל
נטיות ר׳ תַּקִּיפִים; נ׳ תַּקִּיפָה, נ"ר תַּקִּיפוׂת
  1. לשון המקרא קשוח והחלטי, שאין בו ויתורים או היסוסים.
    • ”מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ וְנוֹדָע אֲשֶׁר הוּא אָדָם וְלֹא יוּכַל לָדִין עִם שהתקיף [שֶׁתַּקִּיף] מִמֶּנּוּ.“ (קהלת ו, פסוק י)
    • "תַּקִיף בִּמְלוּכָה, תּוֹמֵךְ כַּהֲלָכָה, תְּמִימָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה." (כי לו נאה)
    • מרגרט תאצ'ר הייתה ידועה כפוליטיקאית אמיצה ותקיפה שהיה קשה לשנות את דעתה.
    • המפקד קרא לטירונים בקול תקיף: "רוצו מייד לחדר האוכל!".

גיזרון עריכה

  • מהשורש "תקף" במשקל קַטִּיל, להוראת בעל התכונה. המילה מופיעה פעם אחת בתנ"ך, בפסוק לעיל.
  • השוו, הפועל מן ערבית 'תַקִפַ' ثَقِفَ - לתפוס להשיג להבין.

צירופים עריכה

  1. יָד תַּקִּיפָה
  2. תַּקִּיף בְּדַעתּוׂ

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

תרגום עריכה

  • אנגלית: fierce‏‏‏‏