תאבון

תֵּאָבוֹןעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תיאבון
הגייה^*	teavon
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ת־א־ב
דרך תצורה	משקל קִטָּלוֹן
נטיות	ר׳ לא קיים נ"י תֵּאֲבוֹנוֹ תֵּאֲבוֹנָהּ

רצון מלא להנאת הגוף. מצב בו הגוף חש בצורך במזון או צרכים אחרים.
- ”רצה - לתאבון אוכלה, רצה - אכילה גסה אוכלה“ (בבלי, מסכת יבמות – דף מ, עמוד א)
- ”למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון“ (בבלי, מסכת חולין – דף פד, עמוד א)

בלשון חז"ל המילה מתאימה לכל רצון בלשון ימינו משמשת לרצון במזון בלבד.
גם בלשון חז"ל וגם כיום המילה מבטאת רצון ברמה סבירה בשונה מתאוה שמתארת רצון מוגבר.

גם