שרירות

שְׁרִירוּת

לשון המקרא [משוער] חוזק. מצב בו אדם עושה מה שנוח ונעים לדעתו. אינו נכנע למוסר ומצוות.
- ”וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ “ (דברים כט, פסוק יח)
- ”אֹמְרִים אָמוֹר לִמְנַאֲצַי דִּבֶּר אדני שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם וְכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבּוֹ אָמְרוּ לֹא תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה“ (ירמיהו כג, פסוק יז)
- ”וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם“ (תהלים פא, פסוק יג)

ערך בוויקיפדיה: ערך בוויקיפדיה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שרירות