ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
שית
|
הגייה* |
shayit
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
שׁ־י־ת
|
דרך תצורה |
משקל קַיִל
|
נטיות |
הפסק: שָׁיִת
|
- לשון המקרא אַחַד מִינֵי הַקּוֹצִים הַמֻּזְכָּרִים בַּמִּקְרָא.
- ”בַּחִצִּים וּבַקֶּשֶׁת יָבוֹא שָׁמָּה: כִּי שָׁמִיר וָשַׁיִת תִּהְיֶה כָל-הָאָרֶץ“ (ישעיהו ז, פסוק כד)
- ”חֵמָה אֵין לִי: מִי יִתְּנֵנִי שָׁמִיר שַׁיִת, בַּמִּלְחָמָה-אֶפְשְׂעָה בָהּ, אֲצִיתֶנָּה יָּחַד“ (ישעיהו כז, פסוק ד)
- ”וּבִיהוּדָה, הָאוֹג, וְהַחֹמֶץ שֶׁבִּיהוּדָה, וְהַכֻּסְבָּר; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַשִּׁיתִין פְּטוּרִין, חוּץ מִשֶּׁל דּוּפְרָה.“ (משנה, מסכת דמאי – פרק א, משנה א)
- ”הוֹי, הוֹי, אֶרֶץ חֶמְדַּת-לֵב!/ הַשָּׁמִיר, הַשָּׁיִת. / בַּיִר סוּד יָתוֹם בַּגֵּב. / בַּשָּׁמַיִם עָיִט.“ (הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!, מאת שאול טשרניחובסקי, בפרויקט בן יהודה)
- "יָמִים לְלֹא בַּיִת, / יָמִים לְלֹא חֲבֵרִים. / לֹא דֶּשֶׁא – רַק שַׁיִת, / גְּבָעוֹת, עֲמָקִים, וְהָרִים." (מִי יָדִע שֶׁכָּךְ יִהְיֶה, מאת עוזי חיטמן)
- מן המקרא. תיבת: 'שית' מופיעה מספר פעמים ניכר כשהיא בצימוד לצמח השמיר
- יש הטוענים כי השם שית מכוון לסוג הצמח שברק כפי שמוכר בימינו.