שׁסע (שורש)
השורש שׁ־ס־ע הוא שורש מגזרת השלמים.
נטיות הפעלים
עריכהשׁ־ס־ע | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
קַל | שָׁסַע | שׁוֹסֵעַ | יִשְׁסַע | שְׁסַע | לִשְׁסֹעַ |
נִפְעַל | נִשְׁסַע | נִשְׁסָע | יִשָּׁסֵעַ | הִשָּׁסֵעַ | לְהִשָּׁסֵעַ |
הִפְעִיל | |||||
הֻפְעַל | -אין- | -אין- | |||
פִּעֵל | שִׁסַּע | מְשַׁסֵּעַ | יְשַׁסַּע | שַׁסֵּעַ | לְשַׁסֵּעַ |
פֻּעַל | שֻׁסַּע | מְשֻׁסָּע | יְשֻׁסַּע | -אין- | -אין- |
הִתְפַּעֵל | הִשְׁתַּסַּע | מִשְׁתַּסֵּעַ | יִשְׁתַּסַּע | הִשְׁתַּסֵּעַ | לְהִשְׁתַּסֵּעַ |
הערות
עריכה- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]