קלש

קָלַשׁ

החסיר מגופו ועשאו דק, ובהשאלה החסיר מכוחו.
- ההגעלה מועילה לקלוש [את טעם התבשיל הבלוע] (חזון אי"ש הל' בשר בחלב סי' כ"א)

השורש מגיע מארמית ובלשון חז"ל המואחרת לעברית בשינויים קלים במשמעות. השימוש בפועל הקל נדיר ומצוי בעיקר בספרות תורנית לעומת נגזרותיו שפשו בשפה.
דוגמה מתוך סוגיה תלמודית ”מאי שנא במבוי דכשר,דאמרינן קלוש, סוכה נמי לימא קלוש! אי קלשת הויא לה חמתה מרובה מצילתה. הכא נמי, אי קלשת - הויא לה קורה הניטלת ברוח בַּמֶּה שׁוֹנָה קוֹרַת הַמָּבוֹי שֶׁכְּשֵׁרָה אַף שְׁעוֹבְיָה יוֹצֵא לְמַעְלָה מֵעֶשְֹרִים? -שְׁאוֹמְרִים קְלוֹשׁ (עֲשֵֹה אוֹתָה דַקָּה יוֹתֵר, שְׁאֵין צוֹרֶך בְּכָל הָעוֹבִי). בִּסְכָך הַסּוּכָּה גַם־כֵּן נֹאמַר קְלוֹשׁ (תָּסִיר חֵלֶק מֵעוֹבְיוֹ הַבּוֹלֵט לְמַעְלָה). -אִם תִקְלוֹשׁ הַסְכָךְ יִהְיֶה דָּׁלִיל מִידַי וְהַחַמָּה יְתֵרָה עַל הַצֵל. גַּם קוֹרָה אִם תִקְלוֹשׁ תִהְיֶה דַּקָּה וּכְדִּין קוֹרָה הַנִּיטֶלֶת בָּרוּח “ (בבלי, מסכת עירובין – דף ג, עמוד א)
בארמית הצורה קָלַשׁ היא גם במובן נפעל.