קַלְבָּן וגם קוֹלְבָּן
עריכה
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
קלבן
|
| הגייה* |
kalban
|
| חלק דיבר |
שם־עצם וגם שם־תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
שאילה
|
| נטיות |
ר׳ קלבנים
|
- לשון חז"ל נכה רגליים.
- "הזיויר והליפיז והתימיז והלימיז ולויקן ועקלן ועקשן וקלבן והקישן פסולין באדם וכשרין בבהמה." (תוספתא/בכורות/ה)
- ”שבר רגל. אין לי אילא שנישברה רגלו. הקישן והעוגלן והקולבן מנין. תלמוד לומר. או שבר רגל.“ (ספרא אמור ג א, מאת מחבר לא ידוע, לפני שנת 300, באתר מאגרים)
- מיוונית: kolobόs) κολοβός), "כָּרוּת", "מְקֻצָּץ", "שָׁבוּר"; "נכה רגליים".[1]
- ↑ נורית שובל־דודאי, גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית. האקדמיה ללשון העברית, תשע"ט.
- ↑ M. Jastrow, Dictionary of the Targumim, the Talmud etc., 1903. p. 1328
