קנוח

קִנּוּחַ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קינוח
הגייה*	kinuach
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ק־נ־ח
דרך תצורה	משקל קִטּוּל
נטיות	ר׳ קִנּוּחִים; קִנּוּחַ־, ר׳ קִנּוּחֵי־

מבחר קינוחים

1. לשון חז"ל ניגוב, לרוב הסרת שירי מזון או נוזלי גוף.

   • ”אין קינוח הפה אלא בפת“ (בבלי, מסכת חולין – דף קה, עמוד א)
   • ”בשעת הדבור היא כופפת ראשה הצדה ומעבירה ראש חוטמה על בית-יד של חלוקה ומקנחת קנוח אחד לאורך כל הזרוע.“ (בעמק הבכא, מאת מנדלי מוכר ספרים, בפרויקט בן יהודה)

2. לשון חז"ל בהשאלה: מנה, על פי רוב מתוקה, אשר אוכלים בסוף הארוחה.

   • ”זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף צד, עמוד ב)
   • לאחר ארוחה חלבית הכוללת פשטידות, לחמים וממרחים, מומלץ להגיש בסופה קינוח של עוגת גבינה עם פירורים.

גיזרון

• התפתחות משמעות המילה קינוח מן 'פעולה של ניגוב' (1) לשם עצם 'מנה אחרונה בסעודה' (2) נובעת משימוש הפועל 'קינח' בהקשר הלכות הכשרות בתלמוד: נידון הצורך לנגב\לקנח את הפה אחרי אכילת מזון מסוים ('קינוח הפה'), במטרה לשמור איסור בשר בחלב. קינוח הפה הזה מתבצע דרך אכילת מזון אחר. משם הביטוי 'קינוח סעודה', קינוח הפה בסוף הסעודה, שמתבצע דרך אכילת המנה האחרונה של הסעודה, או המנה עצמה: הקינוח.

מילים נרדפות

• מנה אחרונה (2)
• תרגימה (2)
• מיני תרגימה (2)
• פרפרת (2)
• לפד

ניגודים

• מתאבן

תרגום

• אנגלית: wiping‏‏‏‏‏ (1), dessert‏‏‏‏‏ (2)

ראו גם

• ארוחה
• קנח

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: קינוח

השורש קנח
השורש ק־נ־ח הוא שורש מגזרת השלמים. נטיות הפעלים ק־נ־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל נִפְעַל הִפְעִיל הֻפְעַל -אין- -אין- פִּעֵל קִנֵּחַ מְקַנֵּחַ יְקַנֵּחַ קַנֵּחַ לְקַנֵּחַ פֻּעַל קֻנַּח מְקֻנַּח יְקֻנַּח -אין- -אין- הִתְפַּעֵל