קילון

קִילוֹן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קילון
הגייה*	kilon
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ קִילוֹנוֹת; קִילוֹן־, ר׳ קִילוֹנוֹת־

קילון

1. מוט מעין מנוף, הנע על ציר, ובקצהו דלי ומשמש לשאיבת מים מן הבאר.

   • "משקין בית השלהין במועד ובשביעית, בין ממעיין שיצא כתחילה, בין ממעיין שלא יצא כתחילה; אבל אין משקין לא ממי הגשמים, ולא ממי הקילון." (משנה: מועד קטן, פרק א משנה א)
   • "הממלא בקילון־ עד שלושה ימים טמאין." (משנה: מכשירין, פרק ד משנה ט)

גיזרון

• לשון חז"ל, מיוָנית: kilon) κηλων). הקלוניון / קלון היו מתקני שאיבה שתוארו בידי קדמוני סופרי יוון: הרודוטוס,ופילון .

ראו גם

• אנטליה

תרגום

• אנגלית: swipe‏‏‏‏‏, swing-beam‏‏‏‏‏
• רומנית: cumpănă