צָרַר (גם צָר)עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא צרר
שורש וגזרה צ־ר־ר
בניין פָּעַל (קַל)
  1. קשר למקום, אסף בחבילה.

גיזרוןעריכה

  • השורש במקרא בבינוני צרור.

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

צָרַר בעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא צרר
שורש וגזרה צ־ר־ר
בניין פָּעַל (קַל)
  1. נעשה לאויב, נלחם והיצר לאחר.
    • צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם. כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם...“ (במדבר כה, פסוקים יזיח)
    • ”וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ“ (במדבר לג, פסוק נה)

גיזרוןעריכה

מגזרת הכפולים. מצוי במקרא הפועל צר.

נגזריםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ראו גםעריכה