צָרַםעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא צרם
שורש וגזרה צ־ר־ם, גזרת השלמים
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון חז"ל תמיד בנסמך לאֹזן חרץ בבשר באופן שנשארו שני חלקים נפרדים.
    • ”נָטַל פִּגְיוֹן וְצָרַם בְּאָזְנוֹ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּהוּ; רָאָה שֶׁהִתִּירוּ, וְהָלַךְ וְצָרַם בְּאָזְנֵי בְכוֹרוֹת אֲחֵרִים, וְאָסָרוּ.“ (משנה, מסכת בכורותפרק ה, משנה ג)
  2. בהשאלה (1): הרגיז את האוזן, הביא לתחושה לא נעימה (בהשמעת קול).
    • חריקת הצירים צרמה את אזני.
  3. בהשאלה (2): הביא לתחושה של אי התאמה,להרגשה שלא נעשה נכון.
    • צרמה העדרותו של השר מהדיון בענינים הנוגעים למשרדו.

נגזרותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה


השורש צרם

השורש צ־ר־ם הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

צ־ר־ם עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל צָרַם צוֹרֵם יִצְרֹם צְרֹם לִצְרֹם
נִפְעַל
הִפְעִיל הִצְרִים מַצְרִים יַצְרִים הַצְרֵם לְהַצְרִים
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל צֵרַם מְצָרֵם יְצָרֵם צָרֵם לְצָרֵם
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל

הערותעריכה

  • בבניין פיעל הפעלים בעבר נסתר מנוקדים בצירי בהברתם השנייה, כגון דִּבֵּר, לִמֵּד, שִׁבֵּר. כשע' הפועל או ל' הפועל היא רי"ש, יש הנוקטים פתח בין הפועל, כגון סֵרַב, בֵּרַךְ, שֵׁרַת, תֵּאַר. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 54)[1]