צמה

צַמָּה

צמה קלועה

צמות רגילות

צמות של כבלי חשמל

סוג של תסרוקת, שבה שתי קווצות שיער (או יותר) קלועות יחד.
- ”הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה; עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ, שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד.“ (שיר השירים ד, פסוק א)
- ”קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח; גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי שֹׁבֶל, גַּלִּי שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת.“ (ישעיהו מז, פסוק ב)
- "בשמלה אדומה ושתי צמות / ילדה קטנה, יחידה ותמה / עמדה ושאלה – למה?" (בשמלה אדומה, מאת רותי ספרוני)
- כשהתחפשתי לאינדיאנית, אחותי עזרה לי לקלוע צמות.
בהשאלה: אוסף של חוטי חשמל רבים השזורים זה סביב זה.

רש"י, בפירושו על הפסוק בשיר השירים ד' א' גורס: "'צמתך' - לשון דבר המצמצם הַשֵּׂעָר, שלא יפריח לצאת. וזו היא השבכה והקישורים. ולא יתכן לפרש 'צמתך' לשון 'צומת', שתהא התי"ו משורשת בתיבה. שאם כן היה לה להיות דגושה כשהיא נסמכת לה"א לפעול בה פעולת נקבה או לוי"ו לפעול בו פעולת זכר". כלומר, לסברתו המילה "צמה" נגזרת מצמצום השער.

מאידך גיסא, בפירושו על הפסוק בישעיהו מ"ז ב נכתב: "'גלי צמתך' - זרועיך ושוקיך דברים המצומת וקשור ומכוסה". וכך המילה "צמתך" דווקא מהשורש "צ־מ־ת".