פונדיון

פּוּנְדְיוֹן

לשון חז"ל מטבע שהיה נהוג בימי קדם, וערכו שווה לשני איסרים או למחצית המעה.
- ”כַּמָּה תְהֵא הַסֶּלַע חֲסֵרָה וְלֹא יְהֵא בָהּ אוֹנָאָה; רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַרְבָּעָה אִסָּרִין, אִסָּר לַדִּינָר; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַרְבָּעָה פֻנְדְּיוֹנוֹת, פֻּנְדְּיוֹן לַדִּינָר; רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁמוֹנָה פֻנְדְּיוֹנוֹת, שְׁנֵי פֻנְדְּיוֹנוֹת לַדִּינָר.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ד, משנה ה)
- ”אֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִכִּכָּר בְּפוּנְדְיוֹן,מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע.“ (משנה, מסכת פאה – פרק ח, משנה ז)

ערך בוויקיפדיה: פונדיון