עפי

עֹפִיעריכה

עופאים

ענף עץ, בד.
- ”עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל“ (תהלים קד, פסוק יב)
- "וְאוֹר גָּנוּז חֲרִישִׁי זוֹלֵף בֵּין עֳפָאָיו/ הִתְגַּנֵּב וַעֲבֹר עַל גְּזָעָיו..." "הַבְּרֵכָה", חיים נחמן ביאליק

פעם אחת במקרא.
תיבה קדומה מרובד עיברית-כנענית , במצרית קדומה מצוייה תיבה המקבילה ל"עפאים", במצרית - "אִיפְטֲאּ-טְ" , ȧuftȧ-t האגיפטולוג ארנסט ווליס באדג' תירגם הירוגליף זה בהוראת - "עלווה" "שתילים" "זן-חיטה" ^[1].
במקורות חוץ מקראים מתועדת תיבת "עפי" בסמוך למאה החמישית לפנה"ס - בלשון ארמית-סורית ("אגדת אחיקר"), בתצורת "עפא" - ܥܦܐ ובמשמעות פריחה, שיגשוג.