ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עבדקן
הגייה * avdekan
חלק דיבר שם עצם (תואר)
מין זכר
שורש
דרך תצורה עב + דקן
נטיות נ׳ ? ר׳ עַבְדְּקָנִים
אדם שזקנו מגודל. בעל זקן עבות.
”אלא משום דכתיב: זלדקן - קורטמן, עבדקן - סכסן, דנפח בכסיה - לא צחי“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף ק, עמוד ב ) [ 1] "בשביל כשפים שתעשה לי אני יודע שלא תעשה לי כשפים מעולם, מפני שבעלה הראשון זלדקן ואני עבדקן ." (אוצר המדרשים, אלפא ביתא דבן סירא) ”ר' חיים-יהודה, כבן חמישים, עבדקן ובמעיל קצר, אלונטית על שמאליו, משמשם.“ (מעבר לגבולין יוסף חיים ברנר , בפרויקט בן יהודה ) במקור הכוונה לאדם שבאופן טבעי זקנו עבות. בעברית חדשה הכוונה למי שמגדל זקנו ואינו מקצץ. השם מבטא בדר"כ אדם אדוק בדתו, או אדם רציני שאינו הולל.
על אותו המשקל המציא מנדלי מוכר-ספרים את המילה: "עבפאתן" (ספר הקבצנים, פרק ט ) - בעל פאות עבות. ואברהם דרויאנוב המציא את המילה "ארכדקן" (ספר הבדיחה והחידוד, בין ישראל לעמים 2082 ) - בעל זקן ארוך.
↑ ציטוט מספר בן סירא, שהובא בכדי להבין למה אסרו חכמים לקרוא בו. יש לציין שבנוסח בן סירא שבידינו אין פסוק כזה, ולדעת כמה חוקרים זה נוסף רק בתרגום הארמי. ראו: עזריה מן האדומים, מאור עיניים כט ע"א ; ד' כהנא, מבוא ופירוש – חכמת שמעון בן סירא .
