סנן (שורש)
השורש ס־נ־ן הוא שורש מגזרת שלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש | |
|---|---|
| משמעות עיקרית | |
| גזרה | |
| הופיע לראשונה בלשון | לשון חז"ל |
נטיות הפעלים
עריכה| ס־נ־ן | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
| קַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| נִפְעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הִפְעִיל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| הֻפְעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
| פִּעֵל | סִנֵּן | מְסַנֵּן | יְסַנֵּן | סַנֵּן | לְסַנֵּן |
| פֻּעַל | סֻנַּן | מְסֻנָּן | יְסֻנַּן | -אין- | -אין- |
| הִתְפַּעֵל | הִסְתַּנֵּן | מִסְתַּנֵּן | יִסְתַּנֵּן | הִסְתַּנֵּן | לְהִסְתַּנֵּן |