השם מופיע לראשונה במדרש תהלים בצורה: (סינדקנוס ). כנראה[1] מיוונית: sundikos) σύνδικος) 'סנגור', מילולית בהוראת: "איתו/איתך" ומשם 'תומך, מצדד, מגן'.[2] השערה זו נתמכת ע"י הציטוט המקורי במדרש: "בִּרְכַּיִם בָּהֶן אֲנִי עוֹשֶׂה סַנְדִּיקוֹס לִילָדִים בִּשְׁעַת מִלָּה"[3]: המילה סַנְדִּיקוֹס (שממנה נגזרת המילה סנדק) היא יוונית וזהה לsundikos) σύνδικος). אפשרות אחרת: סנדיקוס היא עיוות של יוונית sunteknos) σύντεκνος), מילולית '(מישהו ש)עם הילד' ומשם 'אח אומנה',[4] פרשנות שגם מתאימה לציטוט המקורי "אני עושה סנדיקוס לילדים בשעת מילה".[1]
ערך בוויקיפדיה: סנדק