סמא (שורש)
ניתוח דקדוקי לשורש | |
---|---|
משמעות עיקרית | עוורת,אי-יכולת ראייה. |
גזרה | גזרת נל"א |
הופיע לראשונה בלשון | חז"ל |
השורש ס־מ־א הוא שורש מגזרת נל"א.
נטיות הפעלים
עריכהס־מ־א | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
קַל | -אין- (ב׳ פעוּל: סָמוּי) |
||||
נִפְעַל | נִסְמָא | נִסְמָא | יִסָּמֵא | הִסָּמֵא | לְהִסָּמֵא |
הִפְעִיל | |||||
הֻפְעַל | -אין- | -אין- | |||
פִּעֵל | סִמֵּא | מְסַמֵּא | יְסַמֵּא | סַמֵּא | לְסַמֵּא |
פֻּעַל | סֻמָּא | מְסֻמָּא | יְסֻמָּא | -אין- | -אין- |
הִתְפַּעֵל | הִסְתַּמֵּא | מִסְתַּמֵּא | יִסְתַּמֵּא | הִסְתַּמֵּא | לְהִסְתַּמֵּא |
הערה
עריכהמשנת הרמב"ם והתלמוד הירושלמי נהגו בפועל זה גם על דרך גזרת נל"י/ה:
- "סימה את עינו, רואין אותו כאילו הוא מטחינו בריחיים" (משנה תורה להרמב"ם,ספר נזקים, הלכות חובל ומזיק)
- "סימה את עינה קטע את ידה שיבר את רגלה למי הוא משלם לה או לאביה?" (תלמוד ירושלמי, סדר נשים, מסכת כתובות)