סלד

סָלַד

לשון חז"ל נרתע לאחוריו, (בדר"כ תנועה אינסטקטיבית מחמת דבר מפריע).
- ”שהיד סולדת בו“ (בבלי, מסכת שבת – דף מ, עמוד ב)
- ”כל הנצוק טהור חוץ מדבש הזיפין והצפחת בש"א אף המקפה של גריסין ושל פול מפני שהיא סולדת לאחריה“ (משנה, מסכת מכשירין – פרק ה, משנה ט)
בהשאלה: חש תחושת רתיעה מדבר שאינו לרוחו.
- ”מפני מה אדם מריח ריח גפרית ונפשו סולדת עליו למה שהיא יודעת שהיא נידונת בה לע"ל“ (בראשית רבה, פרשה וירא, סימן נא)
- לא מצאתי שם עבודה כי סלדתי מקשר עם האוכלוסיה המקומית.
- נפשי סולדת מהתעסקות בפוליטיקה

פועל משורש זה מופיע פעם אחת בלבד במקרא: ”וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה“ (איוב ו, פסוק י). (סִלֵּד) לדעה אחרת (מלבי"ם מצודות) השורש עניין חימום וכויה.

שם אדם במקרא
- וּבְנֵי נָדָב סֶלֶד וְאַפָּיִם וַיָּמָת סֶלֶד לֹא בָנִים|דבה"י|ב|ל}}

מספר הסעיפים בערך זה קטן מהנדרש או שהוא חסר סעיף מהותי כגון ניתוח דקדוקי. קראו על כתיבת ערכים בוויקימילון וראו כיצד אתם יכולים לסייע ולתרום לערך זה.