סין
סִין א
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | סין |
הגייה* | sin |
חלק דיבר | שם־פרטי |
מין | נקבה |
שורש | |
דרך תצורה | |
נטיות |
- ישות תרבותית וגאוגרפית בת אלפי שנים במזרח הרחוק.
- "כל כך יפות שזה נורא, / שאין ברירה, שזה חובה, / שזה מצווה להיות נזיר / בהודו, סין, או בסיביר." (יפות יפות, מאת נסים אלוני)
- ממשלת סין מנסה להגביל את הילודה במדינה.
גיזרון
עריכה- מסינית-קדומה בהגיית דזִ'ין 秦 . מנדרינית בהגיית: צ'ין . בהתאם לקליגרפיה המצורפת מימין אל "שורש" תיבת דזִ'ין הסינית הצירוף יתייחס למדינת צ'ין שבסין הקדומה (秦國) , או שיתייחס לשושלת צ'ין (秦朝) (221-206 לפנה"ס) שהייתה השושלת האימפריאלית הראשונה בסין [1]. בעברית, ארץ סין כיישות מדינית נזכרת ככל הנראה לראשונה בתרגום ספר-הכוזרי. כנגד שם הארץ "אלצין" (اَلصِّين) בערבית השתמש אבן תיבון בתיבת: "הצין" (בה"א הידיעה כנגד תווית היידוע בערבית אַלְ־), ציטוט: "היתכן שיִשוו בזה אנשי הצין עם איי המערב" (א, נז).
- מקור השם אינו וודאי וישנן מספר הצעות, אך כנראה המקור לקוח משמה של שושלת צ'ין ששלטה בשנים 221 -207 לפנה"ס.
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: China
- גרמנית: China
- יידיש: כינע
- סינית: 中国, 中國
- ספרדית: China
- ערבית: الصين
- רוסית: Китай, КНР
קישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: סין |
ערך בוויקיפדיה: הרפובליקה העממית של סין |
מדריך טיולים בוויקימסע: סין |
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סין |
סִין ב
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | סין |
הגייה* | sin |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | |
דרך תצורה | |
נטיות |
- לשון המקרא שם של עיר עתיקה אשר היתה ממוקמת על גבולה המזרחי של מצרים והיתה ידועה גם בשם פלוסיום.
- לשון המקרא שם של מדבר המוזכר במקרא אשר דרכו עברו בני ישראל במהלך יציאת מצרים, ומיקומו בין הר סיני לבין אֵילִם.
- ”וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר-סִין אֲשֶׁר בֵּין-אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.“ (שמות טז, פסוק א)
- ”וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל-פִּי יְהֹוָה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם.“ (שמות יז, פסוק א)
- ”וַיִּסְעוּ מִיַּם-סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר-סִין. וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר-סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה.“ (במדבר לג, פסוק יב)
גיזרון
עריכה- השוו לארמית: סְיָן (חֶרֶס/טִיט/חֵמָר), במשמעות דומה לשם היווני πήλος (בּוֹץ/עָפָר).[סמ׳ 1]
תרגום
עריכה- אנגלית: Pelusium
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: פלוסיום |
- סיווג קונקורדנציוני: S 5512GK 6096,6097
סימוכין
עריכה- ↑ "סִין", לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 5512)
סִין ג
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | סין |
הגייה* | sin |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ס־נ־ן |
דרך תצורה | |
נטיות | ר׳ סִינִים; סִין־, סִינֵי־ |
- לשון חז"ל לשונית או בליטה מרובעת בחלק עץ לחיבור שני חלקי עץ זה לזה בשיטת שן ומגרעת (סין וגרז).
- "עשאן בסינין או בשוגמין, אינו צריך למרח מן האמצע." (משנה כלים י ו)
- ”ושני הסינין יוצאין מתוך הקרשים. שנים לכל אחד ואחד שמשקיע הזכר בתוך הנקבה.“ (ברייתא דמלאכת המשכן, לפני שנת 300, באתר מאגרים)
- ”עֶשְׂרִים קוֹרוֹת בְּיַחַד לוֹ כָּרַת בְּקַרְדֹּם הַנְחֹשֶׁת [...] אִגְּדָן בִּיתֵדוֹת לְרַפְסֹדֶת וּקְשָׁרָן בְּסִינִים מְחַבְּרִים.“ (אודיסיאה, מאת הומרוס, תרגום: שאול טשרניחובסקי, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
עריכה- קרוב אל שֵׁן.
- ועד הלשון העברית, מונחי נגרות (תרפ"ח), 1928; האקדמיה ללשון העברית, מונחי בניין (תש"ח), 1948.
צירופים
עריכה- סין וגרז, חיבור סין וגרז
מילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: Mortise and tenon |
סימוכין
עריכה- ↑ מופעה המקראי של המילה "סין" כנראה ואינו מתייחס ליישות הגיאוגרפית הקיימת כיום, כי אם אל עם צפוני מצאצאי כנען , בפעם אחרת "סין" היא עיר במצריים, ובהיקרות נוספת שמה של סין משמש לציון תחנה בה חנו בני ישראל בדרכם לארץ ישראל
- ↑ J.S. Morrison and J.F. Coates, The Athenian Trireme. Cambridge, 2000 (2nd edition). pp.291, 294.
השורש סנן | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|