נקלה

לערך העוסק בנְקַלָּה; ראו לשון זכר נקל.

נִקְלָה

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה	ק־ל־ל א
בניין	נִפְעַל

1. ירד בחשיבותו.

   • ”אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ.“ (דברים כה, פסוק ג)
   • ”בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב בְּכֹל הֶהָמוֹן הָרָב וּשְׁאָר מְעַט מִזְעָר לוֹא כַבִּיר“ (ישעיהו טז, פסוק יד)
   • ”וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה“ (שמואל ב׳ ו, פסוק כב)

מילים נרדפות

• נֵקָל
• התבזה

תרגום

• אנגלית: depreciate‏‏‏‏

נִקְלָה ב

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה	ק־ל־י/ה
בניין	נִפְעַל

1. שנשרף (קלות) באש. מזון שהוכן על ידי חום האש ללא נוזלים.

   • ”כִּי־כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה; וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי.“ (תהלים לח, פסוק ח)

גיזרון

• הפועל מופיע פעם אחת בלבד, בפסוק לעיל. פועל משורש מופיע גם בבניין קל, אך בעיקר בבינוני הפעול.

נגזרות

• קלוי
• קלי

ראו גם

• מִקְלֶה אפר מקלה

נִקְלֶה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נקלה
הגייה*	nikle
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	משקל נִקְטָל
נטיות	ר׳ נִקְלִים

1. בזוי, קל-ערך.

   • ”...וַיֹּאמֶר דָּוִד הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ, וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה.“ (שמואל א׳ יח, פסוק כג)
   • ”טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ; מִמְּתַכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם.“ (משלי יב, פסוק ט)
   • ”...יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן, וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד.“ (ישעיהו ג, פסוק ה)

גיזרון

• תואר מן הפועל נקלה א

מילים נרדפות

• בזוי
• נחות
• פחות
• שפל

ניגודים

• נכבד