נספח:מספרים

יחיד ורבים

לרוב שמות העצם בעברית יש שני מופעים לפי המספר, יחיד, המשמש כשהכמות אינה עולה על אחד, וריבוי למקרה של שניים ויותר. לשמות עצם מעטים בעברית יש צורה שלישית: הזוגי המשמשת במקרה ששם העצם מופיע בזוגות, כלומר, שניים בבת אחת. בשמות עצם שיש להם צורה זוגית, ההפרדה בין צורת הריבוי לצורת הזוגי היא מלאכותית. דוגמה לשמות עצם עם שלושת המופעים:

יחיד: דלת, זוגי: דלתיים, ריבוי: דלתות – המופע "דלתיים" נדיר.
יחיד: יום, זוגי: יומיים, ריבוי: ימים
יחיד: פעם, זוגי: פעמיים, ריבוי: פעמים
יחיד: קומה, זוגי: קומתיים, ריבוי: קומות
יחיד: רגל, זוגי: רגליים, ריבוי: רגלים – המופע "רגלים" נדיר.
יחיד: שעה, זוגי: שעתיים, ריבוי: שעות

שם המספר

מספרים הם מילים המציינות כמות. בעברית קיימים ארבעה מופעים למספרים:

מספר יסודי או קרדינלי, המתאר את כמות הפרטים בקבוצה, למשל "חמש אבנים", "שלוש ביצים".
מספר סודר, המתאר את מיקומו של פרט, יחסית לשאר הפרטים בקבוצה, למשל "יום שני", "גיס חמישי".
- למספר סודר מוצמדת ה' הידיעה. אם המספר הוא בין שתיים לעשר מוצמדת מוספית ־ִי. למספר אחת יש שני מופעים לסודר: אחד וראשון.
מספר סתמי, המכנה את הפרט לפי מיקומו, למשל "קו חמש".
מספר חלקי, או הופכי, המתאר את גודל הפרט יחסית לקבוצה, למשל "עשירית האיפה", "חצי ליטר". במקרה זה הקבוצה נחשבת לשלם, ולא הפרט.
- לרוב המספרים החלקיים אין שם משל עצמם. למספרים שתיים עד עשר, לחזקות של עשר בני מילה אחת, וכן למספרים תריסר (שתים־עשרה) ושש־עשרה יש. במקרה זה מוצמדת סיומת ־ִית. המספרים החלקיים של שתיים, שלוש, וארבע הם חצי, שליש, ורבע בהתאמה.

מספרים יסודיים וסודרים יתאימו למין שם־העצם אותם הם מתארים. מספרים סתמיים וחלקיים לעומת זאת, תמיד יופיעו בלשון נקבה.
שם־העצם יופיע בצורת הריבוי, כשהמספר הוא בין שתיים לעשר. מעל עשר יכול שם־העצם להופיע בצורת היחיד.

השיטה היחידה לקרוא את שם המספר בעברית היא השיטה העשרונית. זוהי גם השיטה המקובלת בכתב מתמטי. בניגוד לכתב העברי, הכתב המתמטי נקרא משמאל לימין: למשל 1492 – אלף ארבע מאות תשעים ושתיים, ”וַיִּהְיוּ כָּל-הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים“ (במדבר א, פסוק מו) – 603550. יוצאי דופן הם: מספרים בין עשר לעשרים, טווחים, וכמה מספרים בלשון המקרא: ”וַיְהִי כָּל-יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה“ (בראשית ה, פסוק כג) – 365.
כשרוצים לציין כמות, משתמשים במספרים יסודיים וחלקיים. שם המספר יופיע לפני הפרטים הנמנים. בצירוף של מספר מעורב, הכולל מספר יסודי (השלם) ומספר חלקי (השבר), יופיע השלם לפני העצם הנמנה, והשבר לאחריו, למשל "שלוש שעות ורבע".

תאריך ושעה

נהוג לציין גם תאריך ושעה, הן בכתב מתמטי, והן בכתב עברי. הכלל הוא, את היום בחודש מציינים במספר יסודי ממין זכר, את החודש במספר סודר (היה ואינו מצויין בשמו), את השנה ושעה במספר יסודי נקבה (או מספר סתמי, היינו הך), ואת הדקות במספר יסודי זכר. האחרון כשריד לכך שהיה נהוג לכנותם רגעים. לדוגמא:

”וְהָעָם עָלוּ מִן-הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ“ (יהושע ד, פסוק יט) – 10/1
”וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ-בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם“ (מלכים ב׳ כה, פסוק ח) – 7/5
”בַּשְּׁבִיעִי בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְּבַר-יְהוָה בְּיַד-חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר“ (חגי ב, פסוק א) – 21/7
”בְּיוֹם אֶחָד בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר“ (אסתר ח, פסוק יב) – 13/12
"בשתיים, שתיים ושלושים / נכנסו דרך הטרשים / לשדה האש והמוקשים / של גבעת התחמושת." ([גבעת התחמושת], יורם טהרלב) – 2:30
"בשבע, שבע ועשרים / אל בית הספר לשוטרים / אספו את כל הנשארים / מגבעת התחמושת." ([גבעת התחמושת], יורם טהרלב) – 7:20