צורת המקור מתחלקת למקור מוחלט ולמקור נטוי. שם הפועל הינו מקור נטוי עם תחילית ל־. מקור מורחב היא צורת סמיכות בין מקור מוחלט וזמן עתיד/עבר, כגון מוֹת תָּמוּת, הָיֹה הָיַה
בגזרת השלמים כאשר פה"פ א', בצורת העתיד והמקור ייתכן כי התחילית תנוקד בסגול, ופה"פ בחטף־סגול, למשל יֶאֱהַב; וייתכן כי התחילית תנוקד בחולם, ופה"פ תהיה נחה, למשל יֹאהַב.
עוד בגזרת השלמים כאשר פה"פ ע', בצורת העתיד והמקור ייתכן כי התחילית תנוקד בפתח, ופה"פ בחטף־פתח, למשל יַעֲבֹד.
בגזרת חפ"נ, כאשר לה"פ גרונית, הניקוד בעה"פ משתנה מצירה לפתח, למשל יִסַּע.
בגזרת הכפולים (ע"ע), צורת העתיד והמקור מקבלות דגש חזק באות האחרונה כשמוצמדת מוספית סופית.