לשון חז"ל מַאֲפִיָּה; מקום בו נֶאֱפים מיני מְגָדִים, לחם וּשאר דברי מאפה. גם: אופֶה, כמו "נחתום".
"חד בר נש זבין פלגא דרתיה שייר בה חד נחתומר אתא עובדא קומיה רבי יונה ורבי יוסה אמרין אתת את עלוי הוא לא אתא עלך ותני כן אם קדמה הרפת או חנות לאוצר אין יכול למחות" (תלמוד ירושלמי, סדר נזיקין, מסכת בבא בתרא, דף ד, הלכה ג)
בימי שישי הולך אבי אל הנחתומר לקנות חלות מתוקות לכבוד השבת.
