מְתִיםעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מתים
הגייה* metim
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר רבוי
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ מְתֵי־
  1. לשון המקרא [ספרותי] אנשים, גברים.
    • ”וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד.“ (דברים ב, פסוק לד)
    • ”אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.“ (דברים כו, פסוק ה)
    • ”לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מְתֵי שָׁוְא וְעִם נַעֲלָמִים לֹא אָבוֹא“ (תהלים כו, פסוק ד)
    • ”תִּעֲבוּנִי כָּל מְתֵי סוֹדִי וְזֶה אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ בִי“ (איוב יט, פסוק יט)
    • ”הַאֹרַח עוֹלָם תִּשְׁמֹר אֲשֶׁר דָּרְכוּ מְתֵי אָוֶן“ (איוב כב, פסוק טו)
    • ”אִם לֹא אָמְרוּ מְתֵי אָהֳלִי מִי יִתֵּן מִבְּשָׂרוֹ לֹא נִשְׂבָּע“ (איוב לא, פסוק לא)

גיזרוןעריכה

  • במקרא רק בצורת הרבים.
  • להוציא בשמות מתושאל ומתושלח. צורת היחיד כנראה מְתוּ או מֻתוּ כמו מאכדית: mutu – איש, גבר, לוחם[דרוש מקור].

צירופיםעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: men‏‏‏‏

מידע נוסףעריכה

חכמי הדקדוק בימי הביניים נתנו סימן לתועלת הזיכרון על מנת להבדיל בין מְתים, מְ'תֵי־ במשמעות זאת לבין מֵתים, מֵתֵי־ (רבים של 'מת'): במליצה: מתים שמתו (שוכבים) -מנוקדים בצירה(נקודות בקו מאוזן), לעומת זאת מתים חיים ( זקופים) -מנוקדים בשווא (נקודות בקו אנכי). אך כנראה שכלל זה אינו מוסכם שכן עדין יש פרשניות שונות ב-

”לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא“ (ישעיהו ה, פסוק יג)
נראה שישעיהו הנביא יצר משחק מילים על ידי שימוש בשתי המשמעויות גם יחד.
  • מתיך(נקוד בשווא) יהפכו למֵתים: מְתַיִךְ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וּגְבוּרָתֵךְ בַּמִּלְחָמָה. (ישעיהו, ג, כה)