משתמש:Adi-saloni/ארגז חול
לטינית: קישורים חיצוניים: ערך בוויקיפדיה: עולש (צמח)
עלש (Cichorium)
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | עולש |
| הגייה* | o-lesh |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ע־ל־ש |
| דרך תצורה | משקל+שורש |
| נטיות | עלֶש-, עֻלְשִים או עֳלָשִים, עֻלְשֵי- |
- סוג של צמח ממשפחת המורכבים. בעל עלים בשרניים, ארוכים, דמויי אזמל, החובקים במעט את הגבעול, ותפרחתו תכולה. העלים הצעירים משמשים מרכיב בסלט וטעמם מריר.
- בימי הצנע נהגו לשתות "ציקוריה" כתחליף לקפה, שאותו הפיקו מצמח העולש.
גיזרון
עריכה- העולש נזכר במשנה בין סוגי הירקות. אבותינו גידלו אותו בגינת הירק והוא שימש למאכל: "כל שהוא מאכל אדם... העולשין והכרשין והרגילה" (שבעית ז' א'). הוא נמנה עם הירקות שאדם יוצא ידי חובתו בפסח: "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין..." (משנה, פסחים ב' ו').
צירופים
עריכה- [[עולש תרבותי (Cichorium intybus) -משורשיו מפיקים תחליף קפה או תוספת לקפה.
עולש מצוי - צמח חד-שנתי בעל שושנת עלים בצבע ירוק כהה.
]]
תרגום
עריכה- אנגלית:
ראו גם
עריכה- הוסיפו לכאן קישורים למונחים קרובים בוויקימילון.
קישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: ערך בוויקיפדיה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משתמש:Adi-saloni/ארגז חול |
- שם כותב, [Address תיאור המאמר], שם האתר==ריחן==
ריחן (מתוק) או בזיליקום הוא צמח תבלין חד-שנתי ממשפחת השפתניים. לצמח ריח ייחודי (מכאן שמו), והוא גדל בגינות או במצעים מנותקים בעציצים. משפט מדגים: במסעדה האיטלקית הוגשת מנת ספגטי ברוטב פסטו, שמרכיבו העיקרי היה ריחן. גיזרון: בלשון חז"ל נגזר מהשורש ריח כשם נרדף לבושם ולצמח הנותן ריח: "שקים מלאים בשמים וכל ריחנין טובים" (מכילתא לא:) ניתוח דקדוקי: כתיב מלא: ריחן; הגייה: rekhan; חלק דיבר: שם עצם; מין: זכר; נטיות: רֵיחַן-, ריחנים, ריחני- צירופים: ריחן מתוק (=בזיל, בזיליקום, בזיל מתוק, Sweet Basil) ריחן אדום (=בזיל אדום, Opal Basil) - מין של ריחן המכיל ריכוז גבוה של חומרים אנתוציאנינים המקנים לו את צבעו הסגול כהה. מקובל מאוד בארצות מזרח אירופה. מתאים לתבשילים, לדגים, לגבינות ולקישוט. ריחן מצוי תרגום לשפות אחרות: ערבית: ريحان יוונית: βασιλεας (לבדוק!) קישורים חיצוניים: ערך בוויקיפדיה: ריחן (צמח)
עלש
עריכהסוג של צמח ממשפחת המורכבים שמוצאו באירופה. העולש בעל עלים בשרניים, ארוכים דמויי אזמל החובקים במעט את הגבעול, ותפרחתו סגלגלה-תכולה. העלים הצעירים משמשים מרכיב בסלט וטעמם מריר. משורשיו של המין עולש תרבותי (Cichorium intybus)מפיקים תחליף קפה או תוספת לקפה. משפט מדגים: בימי הצנע נהגו לשתות "ציקוריה" כתחליף לקפה, שאותו הפיקו מצמח העולש. גיזרון: העולש נזכר במשנה בין סוגי הירקות. אבותינו גידלו אותו בגינת הירק והוא שימש למאכל: "כל שהוא מאכל אדם... העולשין והכרשין והרגילה" (שבעית ז' א'). הוא נמנה עם הירקות שאדם יוצא ידי חובתו בפסח: "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין..." (משנה, פסחים ב' ו'). ניתוח דקדוקי: כתיב מלא: עולש; הגייה: olesh; חלק דיבר: שם עצם; מין: זכר; נטיות: עלֶש-, עֻלְשִים או עֳלָשִים, עֻלְשֵי- צירופים: עולש תרבותי - כנראה מוזכר בתלמוד הבבלי בשם "הינדבי" ובערבית של ימנו: "הנדבא" עולש מצוי - צמח חד-שנתי בעל שושנת עלים בצבע ירוק כהה. תרגום לשפות אחרות: ארמית: עולְתִין ערבית: עַלַת' - علث אנגלית: chicory; endive יוונית: טרוקסימון (=ירק טרי) θροξιμον לטינית: Cichorium קישורים חיצוניים: ערך בוויקיפדיה: עולש (צמח)
מרוה
עריכהצמח מרפא, תבלין ונוי ממשפחת השפתניים. נפוץ ביותר בעיקר באזור הים התיכון. למרווה משתייכים מאות של מינים, וכמה עשרות מהם גדלים בישראל. לצמח פרחים גדולים, עשירים בצוף וערוכים בדורים על הגבעול. חלק ממיני המרווה מכילים ריכוז גבוה של נוגדי חמצון המסייעים לאדם כנגד תחלואים שונים. משפט מדגים: להקלה על העיכול ונגד כאבי בטן אפשר להשתמש במרווה משולשת. גיזרון: ייתכן שהשורש נגזר מרו"ה [הרווה] במשמעות מספק נוזלים לגוף ומרענן, אחד ממיני המרווה נזכר במסכת שבת קט: בתלמוד: ניתוח דקדוקי: כתיב מלא: מרווה; הגייה: marva; חלק דיבר: שם עצם; מין: נקבה; נטיות: מַרְוַת-, מֵרְווֹת צירופים: מרווה משולשת - צמח רב-שנתי, נפוץ במזרח התיכון, בתורכיה וביוון. משמש בעיקר להכנת תה. ברפואה העממית מסייע להקלה על העיכול, על דלקות חניכיים ועל הצטננות. מרווה רפואית - צמח רב-שנתי. מתאים לטיבול סלטים, דגים, רטבים, גבינות ועוד. ברפואה העממית מסייע להקלה על העיכול, על דלקות חניכיים ועל הצטננות. תרגום לשפות אחרות: ארמית: מרוא אנגלית: sage שם מדעי: [לטיני?] salvia קישורים חיצוניים: ערך בוויקיפדיה: מרווה
שבת ריחני
עריכהצמח תבלין חד-שנתי ממשפחת הסוככיים, המוכר בשמו העממי שמיר. בעל פרחים צהובים ועלים רכים ודקים מאוד כחוטים. השבת משביח את טעמם של גבינות, ירקות, מרקים ועוד, ומשמש גם לקישוט בהגשה. משפט מדגים: להכנת מרק יוגורט נשתמש גם במלפפונים ובשבת ריחני. גיזרון: תניא נחום המדי אומר: השבת מתעשר זרע וירק וזירין. אמרו לו: נשתקע הדבר ולא נאמר. והאיכא רבי אליעזר דקאי כוותיה, דתנן, רבי אליעזר אומר: השבת מתעשרת זרע וירק וזירין, התם בדגנוניתא" (עבודה זרה ז ע"ב). על פי רוב הדעות והתאורים המעטים הקיימים בספרות חז"ל ניתן לזהות את השבת כצמח התבלין שבת ריחני או "שמיר" בשפת היום יום. הדיון בגמרא הוא אילו חלקים מהצמח חייבים במעשר, העלים, הגבעולים או הזרעים. ניתוח דקדוקי: כתיב מלא: שֶבֶת; הגייה: ševet; חלק דיבר: שם עצם; מין: נקבה [היה צריך להיות שבת ריחנית?]; נטייה: שֶבָת-, שְבָתוֹת תרגום לשפות אחרות: ערבית: شبت אכדית: šbatu סורית: שְבֶתָא שם עממי: Dill שם מדעי: Anethum graveolens
שֵׁם עֵרֶךְ מְנֻקָּד
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חורשף |
| הגייה* | khurshaf |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | שאילה |
| נטיות | חרשף־, חרשפים, חרשפי־ |
- (בעברית: קִנְרֵס; שמו המדעי Cynara scolymus ובאנגלית: Artichoke שם שהושאל לעברית בת ימינו) הוא ירק מאכל ממשפחת המורכבים.
הארטישוק מכונה גם חוּרְשָף (מערבית: خرشوف, ח'רשוף), אך אין לו קשר עם הסוג הבוטני חרשף. כמו כן קיים בלבול בשמו עם הארטישוק הירושלמי שהוא מסוג "חמנית הפקעות". שם נוסף לארטישוק הוא צ'ינר.
מוצאו של הארטישוק הוא אתיופיה, משם הוא עבר למצרים והתפשט בארצות אגן הים התיכון.
. (נקרא גם: קִנְרָס) השם העברי לירק הארטישוק. (ראה ערך: ארטישוק).
2. סוג של צֶמח קוצָני רב שנתי ממשפּחת המוּרכָּבים שתפרחתו בגוון סגול-לילך עז או צהוב.
[חוּרשַף-, חוּרשָפים, חוּרשְפֵי-]
- זהו משפט לדוגמה.
גיזרון
עריכה- כאן יש לכתוב את מקור המילה או הצרף.
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: word
ראו גם
עריכה- הוסיפו לכאן קישורים למונחים קרובים בוויקימילון.
קישורים חיצוניים
עריכה| ערך בוויקיפדיה: ערך בוויקיפדיה |
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משתמש:Adi-saloni/ארגז חול |
- שם כותב, [Address תיאור המאמר], שם האתר