מקוטע

1. נעדר רצף, שקטעו אותו.

- ”ובלי דמעות, רק בקול רועד, מקוטע: – אף אחד… אף אחד… אף אחד…“ (בְּחִינוֹת, מאת דבורה בארון, בפרויקט בן יהודה)
- ”החומר העתונאי שממנו אפשר היה ללמוד על הווי אותה תקופה ומאורעותיה, היה כולו מקוטע. ידיעות קטנות מהחיים הפוליטיים, מן הפרלמנט, שתיים שלש שורות על תקציב הממשלה הקיסרית, מדור על תיאטרון שכולו חצאי משפטים על ההצגות העומדות להתקיים“ (4 חודשים במחיצת הרצל, מאת דוד גלעדי, בפרויקט בן יהודה)
- ”ביער הפסלים אשר ביון העתיקה נמצא גם “טורסו”, פסל שהיה מחוסר ראש, ידים ורגלים; ודי היה לגוף מקוטע זה להעיד עדות נאמנה, כי יד אמן גדול טפלה בו“ ("טורסו" ספרותי, מאת ישראל זמורה, בפרויקט בן יהודה)