סיפור שנון מחורז. מקאמות היו נפוצות בשירה הערבית של ימי הביניים, וממנה הגיעו לספרות העברית של יהדות ספרד.
"כשפתחנו את 'החמאם' עם דן בן־אמוץ, תלינו מודעה עם מקאמה על לוחות המודעות בתל־אביב, וזה היה די מוצלח. בהמשך כתבתי מקאמות לחברים ולאירועים, הרגשתי שנוח לי לכתוב כך ושזה מתקבל יפה" (חיים חפר, "מקור ראשון", 8.4.2005).
מערבית: مَقَامَة (מַקָאמַה). משמעות המילה הייתה במקורה "אספה שבטית" או סתם "אספה", מהמילה قَوْم (קַוְם), "שבט", והמקאמה נקראה כך משום שסופרה בעת אספות.