מעת לעת

מֵעֵת לְעֵת

לשון חז"ל פרק זמן השוה ליממה. מנקודה מסוימת ביום עד לאותה נקודה ביום שאחריו.
- ”דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעת לעת ושחטה כשרה“ (משנה, מסכת חולין – פרק ג, משנה ג)
- ”כמה תשהה במעיו שלשה ימים מעת לעת“ (משנה, מסכת אהלות – פרק יא, משנה ז)
עברית חדשה מידי פעם. לא באופן קבוע.
- כל שעות הבוקר הייתי עוסק בלימודי ומעת לעת מעיף מבט אל עבר ילדי המשחקים.
- בימי מלחמת ההתשה מעת לעת נשמעו אזעקות ברחבי הארץ.

המונח בא לציין ספירה של יום שלא לפי גבולות היום (זריחה ושקיעה) אלא פרק זמן קבוע מהעת הזו ביום עד העת המקבילה ביום הסמוך. (בהלכה דרישה של יממה מלאה, להבדיל מהמונח הרגיל בהלכה מקצת יום ככולו).
מעת לעת בסתם הוא 24 שעות, שלשה ימים מעל"ע-שלושה ימים שלמים, כלומר אם התחלת המדידה באמצע יום תסתיים ביום הרביעי באמצעו.

המונח נזכר במקרא 3 פעמים בלשון מעת עד עת, ”מֵעֵת עַד עֵת תֹאכְלֶנוּ“ (יחזקאל ד, פסוק י)