מעלית שבת

מַעֲלִית שַׁבָּתעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מעלית שבת
הגייה*
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה צירוף
נטיות
  1. מעלית שהותקן בה מנגנון מיוחד שבכל שבת המעלית עוצרת בכל הקומות ובכך כל אדם יכול להשתמש בה מבלי לחלל את השבת.

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: מעלית


השורש עלה

השורש ע־ל־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.

נטיות הפעליםעריכה

ע־ל־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל עָלָה עוֹלֶה יַעֲלֶה עֲלֵה לַעֲלוֹת
נִפְעַל נַעֲלָה נַעֲלֶה יֵעָלֶה הֵעָלֵה לְהֵעָלוֹת
הִפְעִיל הֶעֱלָה מַעֲלֶה יַעֲלֶה הַעֲלֵה לְהַעֲלוֹת
הֻפְעַל הֹעֲלָה מֹעֲלֶה יֹעֲלֶה -אין- -אין-
פִּעֵל עִלָּה מְעַלֶּה יְעַלֶּה עַלֵּה לְעַלּוֹת
פֻּעַל -אַיִן- מְעֻלֶּה -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְעַלָּה מִתְעַלֶּה יִתְעַלֶּה הִתְעַלֵּה לְהִתְעַלּוֹת

הערותעריכה

  • הצורה "הֹעֲלָה" היא הצורה היחידה שנזדמנה במקרא בפעלים שפה"פ שלהם גרונית וה' הבניין מנוקדת בחולם (שכן הניקוד הרווח היה קמץ קטן). עפ"י צורה זו הסתמכה האקדמיה ללשון העברית וקבעה כי כלל השורשים שפה"פ שלהם גרונית וניטים בבניין הופעל יכולים להינטות כשה' הבניין חלומה.
  • בבניין הופעל התחילית הבאה לפני אהח"ע מנוקדת בקמץ קטן או בקיבוץ, כגון הָעֳמַד, הֻעֲמַד. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 57)[1]
השורש שׁבת

השורש שׁ־ב־ת הוא שורש מגזרת השלמים.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית לנוח. להפסיק מלפעול.
גזרה
הופיע לראשונה בלשון במקרא

נטיות הפעליםעריכה

שׁ־ב־ת עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל שָׁבַת שׁוֹבֵת יִשְׁבֹּת שְׁבֹת לִשְׁבֹּת
נִפְעַל נִשְׁבַּת נִשְׁבָּת יִשָּׁבֵת הִשָּׁבֵת לְהִשָּׁבֵת
הִפְעִיל הִשְׁבִּית מַשְׁבִּית יַשְׁבִּית הַשְׁבֵּת לְהַשְׁבִּית
הֻפְעַל הֻשְׁבַּת מֻשְׁבָּת יֻשְׁבַּת -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-