השורש מ־ל־א הוא שורש מגזרת נל"א.
מ־ל־א |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
מָלֵא |
מָלֵא |
יִמְלָא |
-אין- |
לִמְלֹא |
נִפְעַל |
נִמְלָא |
נִמְלָא |
יִמָּלֵא |
הִמָּלֵא |
לְהִמָּלֵא |
הִפְעִיל |
|
|
|
|
|
הֻפְעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
מִלֵּא |
מְמַלֵּא |
יְמַלֵּא |
מַלֵּא |
לְמַלֵּא |
פֻּעַל |
מֻלָּא |
מְמֻלָּא |
יְמֻלָּא |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְמַלֵּא |
מִתְמַלֵּא |
יִתְמַלֵּא |
הִתְמַלֵּא |
לְהִתְמַלֵּא |
- בהתווספות אותיות השימוש לשורש זה, כאשר ניטה בצורת המקור, מאופיין בתנועת חולם; בִּמְלֹאת, לִמְלֹאת, כִּמְלֹאת וכו'...
- "בבניין קל בשורשים טמ"א, יר"א, מל"א, צמ"א, שׂנ"א – ע' הפועל מנוקדת בצירי בצורת עבר נסתר (צורת העבר שווה לצורת הבינוני). למשל: יָרֵא, צָמֵא, ובצורות עבר בגוף הראשון והשני, כגון צָמֵאתִי, מָלֵאתָ, שְׂנֵאתֶם"-החלטות האקדמיה בדבר פעלים מגזרת נל"א
|