תער

תַּעַר א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תער
הגייה*	Ta'ar
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ע־ר־י/ה א
דרך תצורה	משקל תַּקְטֵל
נטיות	ר': תְּעָרִים, נ"י: תַּעַר־, נ"ר: תַּעֲרֵי־

תער לגילוח הזקן

1. סַכִּין חַד הַמְשַׁמֵּשׁ לְגִלּוּחַ.

   • ”כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל-רֹאשׁוֹ....“ (במדבר ו, פסוק ה)
   • ”...תַּעַר הַגַּלָּבִים תִּקָּחֶנָּה לָּךְ וְהַעֲבַרְתָּ עַל־רֹאשְׁךָ וְעַל־זְקָנֶךָ...“ (יחזקאל ה, פסוק א)
   • "מעביר תער על כל בשרו הנראה, אפילו בית־השחי ובית־הערווה..." (משנה תורה להרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת צרעת, פרק ה')
   • "האין גלב ותער בהשפניה? יְגַלַּח לו איש ואיש את זקנו כאשר תמצא ידו..." "דון קישוט", חיים נחמן ביאליק
   • "הַסַּפָּר לקח את תער הגלבים וּבא אל אדונו, אז שאג מנהמת לבו וישתער על הַסַּפָּר בקצף..." "תולדות הטבע", מנדלי מוכר ספרים

גיזרון

• הגיזרון איננו מחוור עד תום, ברם הסברה הרווחת היא שמקור המילה מן השורש העברי ער"י (והת"ו חלק מן המשקל) שעניינו גילוי וחשיפה (כי כאשר מגלחים הַשֵּׂער הוא מגלה את העור): ”וְשִׂפַּח אֲדֹנָי קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן; וַיהוָה פָּתְהֵן יְעָרֶה“ (ישעיהו ג, פסוק יז), בנוסף השורש ער"י משמש במשמע זה או במשמע דומה גם בשפות שמיות נוספות לרבות; ארמית: עֲרִי, ערבית: عَرَّى- (קרי: עָרָא) הִפְשִׁיט, וגם בהגיית: תַעַרה,ثَغَرَ בהוראת: לשבור,להרוס . בלשון געז ,וטיגרנית תער ሰዐረ בהוראת הפרדה לנתחים,להתחלק.

מילים נרדפות

• מוֹרָה
• סכין

ביטויים וצירופים

• תַּעַר מְלֻטָּשׁ
• ראש תער
• חד כתער

ראו גם

• פגיון
• גלב

הערות שוליים

השורש ערה א

השורש ע־ר־ה א הוא שורש מגזרת נל"י/ה. נטיות הפעלים ע־ר־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין- נִפְעַל נֶעֱרָה נַעֲרֶה יֵעָרֶה הֵעָרֵה לְהֵעָרוֹת הִפְעִיל הֶעֱרָה מַעֲרֶה יַעֲרֶה הַעֲרֵה לְהַעֲרוֹת הֻפְעַל הָעֳרָה מָעֳרֶה יָעֳרֶה -אין- -אין- פִּעֵל עֵרָה מְעָרֶה יְעָרֶה עָרֵה לְעָרוֹת פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין- הִתְפַּעֵל הִתְעָרָה מִתְעָרֶה יִתְעָרֶה הִתְעָרֵה לְהִתְעָרוֹת

תַּעַר ב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תער
הגייה*	Ta'ar
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ע־ר־י/ה א
דרך תצורה	משקל תַּקְטֵל
נטיות	ר': תְּעָרִים, נ"י: תַּעַר־, נ"ר: תַּעֲרֵי־, כ': תַּעְרָהּ, תַּעְרִי, תַּעֲרֵיהֶם

חרב בתוך תַּעְרָהּ

1. לשון המקרא נַרְתִּיק לַחֶרֶב, נָדָן.

   • ”וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ...“ (שמואל א׳ יז, פסוק נא)
   • ”...וְהוֹצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע.“ (יחזקאל כא, פסוק ח)
   • "וְחָפֵץ לקחת את חרבו, ומפני זה שלפהּ מתערו להכותו..." ""דַּרְכֵי הָרְפוּאָה", א.ד גורדון

גיזרון

• ייתכן בהחלט שהשורש ער"י קשור גם למשמע זה (ראה לעיל), שהחרב מתגלה מן התער. מקבילה דומה גם באוגריתית: תערַת, במשמע זה.

מילים נרדפות

• נדן
• נרתיק

ראו גם

• חרב

השורש ערה א

השורש ע־ר־ה א הוא שורש מגזרת נל"י/ה. נטיות הפעלים ע־ר־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין- נִפְעַל נֶעֱרָה נַעֲרֶה יֵעָרֶה הֵעָרֵה לְהֵעָרוֹת הִפְעִיל הֶעֱרָה מַעֲרֶה יַעֲרֶה הַעֲרֵה לְהַעֲרוֹת הֻפְעַל הָעֳרָה מָעֳרֶה יָעֳרֶה -אין- -אין- פִּעֵל עֵרָה מְעָרֶה יְעָרֶה עָרֵה לְעָרוֹת פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין- הִתְפַּעֵל הִתְעָרָה מִתְעָרֶה יִתְעָרֶה הִתְעָרֵה לְהִתְעָרוֹת

תַּעַר ג

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תער
הגייה*	Ta'ar
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ע־ר־י/ה א
דרך תצורה	משקל תַּקְטֵל
נטיות	ר': תְּעָרִים, נ"י: תַּעַר־

1. לשון ימי הביניים [נדיר] גִּלּוּי עֲרָיוֹת.

   • "...עולל זה אם לא אקח שואלה יֵרֵד אבי בַּתַּעַר..." "אריה חרד וחמתו כבדה", אלעזר הקליר

גיזרון

• משמע זה קשור אף הוא לגזרונות דלעיל, ומחזק את הסברה שהמילה "תער" יסודה בשורש ער"י, כעריות וכערוה.

ראו גם

• יחסי מין
• ערוה
• עריה

השורש ערה א

השורש ע־ר־ה א הוא שורש מגזרת נל"י/ה. נטיות הפעלים ע־ר־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין- נִפְעַל נֶעֱרָה נַעֲרֶה יֵעָרֶה הֵעָרֵה לְהֵעָרוֹת הִפְעִיל הֶעֱרָה מַעֲרֶה יַעֲרֶה הַעֲרֵה לְהַעֲרוֹת הֻפְעַל הָעֳרָה מָעֳרֶה יָעֳרֶה -אין- -אין- פִּעֵל עֵרָה מְעָרֶה יְעָרֶה עָרֵה לְעָרוֹת פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין- הִתְפַּעֵל הִתְעָרָה מִתְעָרֶה יִתְעָרֶה הִתְעָרֵה לְהִתְעָרוֹת

תָּעַר

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	תער
שורש וגזרה	ת־ע־ר, גזרת השלמים
בניין	פָּעַל (קַל)

1. [מליצה, לא בשימוש] הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ, פָּסְקָה תַּרְדֶּמָתוֹ.

   • "תָּעַר וּפָקַח הַנַּעַר עֵינָיו. וּלְאִמּוֹ סָח: "שְׂאִי בְּנֵךְ" בְּדִיצָה..." "אשרי כל ירא", שמואל בר הושענא

מילים נרדפות

• התעורר
• נעור
• הקיץ
• קם

ראו גם

• התעיר

תִּעֵר

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	תיער
שורש וגזרה	ת־ע־ר, גזרת השלמים
בניין	פִּעֵל

1. [מליצה, לא בשימוש] עָשָׂה שֶׁיֵּעוֹר, הִפְסִיק הַשֵּׁנָה, עוֹרֵר (גם בהשאלה).

   • "יין שהוא מְתַעֵר אֶת הָעולם/ שיתיר עולה של התורה..." מדרש תהילים, מזמור ס'

גיזרון

• גזירת תפעל מן השורש ע־ו־ר.

מילים נרדפות

• העיר
• עורר
• הקים

ראו גם

• התעיר