שקדיה

שְׁקֵדִיָּה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שקדייה
הגייה*	shkediya
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	שׁ־ק־ד
דרך תצורה	שקד + ־ִיָּה
נטיות	ר׳ שְׁקֵדִיּוֹת; שְׁקֵדִיַּת־

שקדייה בפריחה.

1. עברית חדשה מין של עץ נשיר ממשפחת הוורדיים, בעל פרי גלעיני. שם עממי לעץ השקד _{(Prunus dulcis)}.

   • ”הַשְּׁקֵדִיָּה פּוֹרַחַת, / וְשֶׁמֶשׁ פָּז זוֹרַחַת; / צִפֳּרִים מֵרֹאשׁ כָּל גַּג / מְבַשְּׂרוֹת אֶת בּוֹא הֶחָג –“ (הַשְּׁקֵדִיָּה פּוֹרַחַת, מאת ישראל דושמן בזֶמֶרֶשֶׁת)
   • ”לִוִּית אוֹתִי, אַרְצִי, בְּלֹבֶן שְׁקֵדִיָּה, / בְּזֹהַר חַמָּתֵךְ וּמֶרְחֲבֵי שְׂדוֹתַיִךְ.“ (שִׁיר הַהוֹדָיָה, מאת מרדכי זעירא בזֶמֶרֶשֶׁת)
   • ”ענוגה שלי, עכשיו אביב. השקדיה פורחת והלילות הכחולים בהירים-חמים כל-כך.“ (מכתבים לרוני, מאת אברהם שטרן, בפרויקט בן יהודה), ירושלים, 12.3.31

גיזרון

• הוספת "־ִיָּה" למילה שקד. מחידושי לוין קיפניס. הופיע לראשונה בשירו "לְשָׁנָה טוֹבָה, שְׁקֵדִיָּה!" (תרע"ט - 1919).^{[1] [2]}.

מילים נרדפות

• שָׁקֵד (1)
• לוּז (1)

תרגום

• אנגלית: almond‏‏‏‏
• פרסית: بادام درختی‏‏‏‏
• רוסית миндаль‏‏‏‏

מידע נוסף

השקדיה היא עץ קטן, קומתה אינה עולה בדרך כלל על ארבעה מטרים. לעומת זאת יש לה שורשים עמוקים, ולפיכך היא יכולה לגדול היטב גם באזורים שהגשמים מעטים בהם. עלי השקדיה נושרים בסתיו והפרחים מקדימים לפרוח עם בוא האביב. הפרחים לבנים, לעתים ורדרדים ומפרישים צוף. הפרי הוא בית גלעין שעיר. החלק הנאכל העיקרי הוא הזרע, אך לעתים אוכלים את הפרי הצעיר בשלמותו, כאשר יש לו עדיין ציפה ירוקה וחמצמצה, והקליפה שמתחתיה עוד לא התקשחה.

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: שקדייה

טקסונומיה בוויקימינים: Prunus dulcis

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שקדייה

• רוני הפנר, שקדיה, באתר "השפה העברית"
• שיר השקדיה פורחת באתר זמרשת
• פרופ' דוד אסף, ט"ו בשבט הגיע: מי המציא את השקדייה?, באתר עונג שבת

סימוכין

• ↑  טלי בן-יהודה, לט"ו בשבט: שקדייה, אקדם, 28
• ↑  שקדייה, באתר האקדמייה ללשון עברית