רוצח

רוֹצֵחַ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	רוצח
הגייה*	rotse'akh
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ר־צ־ח
דרך תצורה	משקל קוֹטֵל
נטיות	נ׳ רוֹצַחַת; ר׳ רוֹצְחִים, נ"ר רוֹצְחוֹת

1. מי שהמית במזיד ובניגוד לחוק אדם אחר.

   • ”וְאִם-בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת, רֹצֵחַ הוּא, מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ.“ (במדבר לה, פסוק טז)
   • הרצל אביטן הוא רוצח.

גיזרון

• מהתנ"ך

צירופים

• רוצח המונים

מילים נרדפות

• שופך דמים

תרגום

• אנגלית: murderer‏‏‏‏
• יידיש: מערדער‏‏‏‏

ראו גם

• הריגה