קרקעית

קַרְקָעִית

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קרקעית
הגייה*	karka'it
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ק־ר־ק־ע
דרך תצורה	קרקע + ־ִית
נטיות	ר׳ קַרְקָעִיוֹת

1. לשון חז"ל תחתית; רצפתו של כלי, של בור וכו'.

   • "מסננין את היין בסודרין [...] ובלבד שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח." (שבת קלט ב)
   • אבל בשתי קברות זה למעלה מזה וקרקעיתו של עליון מפסיק בנתים שלשה טפחים מותר. (אבל רבתי פרק ב הלכה ד)

2. לשון חז"ל אדמה, רצפת חול.

   • "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אסור לעמוד בקרקעיתה של דיומסת, מפני שמעמלת ומרפאת." (שבת קמז ב)

3. קרקעית הספינה: תחתית הספינה; גם בצדה הפנימי: רצפת המחסן בספינה, השיפוליים משני צדי השדרית.

   • ”מעשה באדם אחד שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה, ונמצא כזית מת תחוב בקרקעיתה של ספינה.“ (בבלי, מסכת חגיגה – דף כג, עמוד א)
   • "מטלטלים היו את התותחים אל מעבר לדופן, ואלה שלא הועסקו בשאיבה ובהרקה התאמצו להעביר מפרש מתחת לקרקעית הספינה לסתום את החורים שניבעו בה." (נורמן והול, המרד על הבאונטי. מאנגלית: א' עמיהוד, תש"ז)

גיזרון

• מן קרקע

מובאות נוספות

• "גבח הוא. תרגומו גלוש ולהלן הוא אומר שגלשו שנראו שקרקעית הראש נראית כלפי הפנים קרחת בתוך הראש." (פסיקתא זוטרתא ויקרא פרשת תזריע דף לח עמוד א)

מילים נרדפות

• בסיס
• שיפוליים (בספינה)
• קרקע הספינה

ניגודים

• פני
• פסגה

תרגום

• אנגלית: bottom‏‏‏‏
• אנגלית: bilge‏‏‏‏