צח
צַח עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צח |
| הגייה* | tsakh |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | צ־ח־ח |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ צָחִים; נ׳ צֶחָה, נ"ר צָחוֹת |
- נקי, צלול.
- ”בָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם-הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם רוּחַ צַח שְׁפָיִים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בַּת-עַמִּי לוֹא לִזְרוֹת וְלוֹא לְהָבַר..“ (ירמיהו ד, פסוק יא).
- ”דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, דָּגוּל מֵרְבָבָה.“ (שיר השירים ה, פסוק י).
- אני אוהב את המרק שלי צח, ללא בשר, ירקות או תוספות אחרות.
גיזרון עריכה
- מקור המילה במקרא. מקבילה בערבית: صِحِّيّ (צִחִּיּ) – צלול, בריא; ובארמית ܨܚܘܐ (צחוא) – בהיר (בהקשר למז"א).