עֵדוּת א עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עדות
הגייה* edut
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ע־ו־ד א
דרך תצורה משקל קַטְלוּת
עד + ־וּת
נטיות ר׳ עֵדוּיוֹת, עֵדוּת־
  1. לשון חז"ל הצהרה של עד, מסירת תיאור של התרחשות מסוימת על ידי מי שחווה אותה מקרוב כדבר של אמת.
  2. בהשאלה מן (1): סימנים ועובדות שגורמים להאמין שדבר מסוים הוא אמיתי ונכון.
  3. (אסלאם) אחת מחמש מצוות היסוד באסלאם.
    • בערבית, מילות השהאדה (העדות) הן: "אני מעיד כי אין אלוהּ מלבד האל, וכי מוחמד הוא שליח האל".

גיזרון עריכה

 1. שם־עצם מופשט מהמילה המקראית "עֵד". אמנם בלשון המקרא המילה "עֵד" משמשת גם בהוראת שם־העצם המופשט, והמילה "עֵדוּת" משמשת בהוראות אחרות (ראו עֵדוּת ב), ורק בלשון חז"ל החל לשמש בהוראה זו.
 3. תרגום שאילה מערבית: شهادة (שַׁהָאדָה) - עדוּת (1).

נגזרות עריכה

צירופים עריכה

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה

   הצהרה משפטית של עֵד
  • אנגלית: testimony‏‏‏‏
  • ערבית: شهادة‏‏‏‏ (תעתיק: שַׁהָאדָה)
   ראיה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך בוויקיפדיה: עדות
  ערך בוויקיפדיה: עדות (הלכה)
  ערך בוויקיפדיה: שהאדה

עֵדוּת ב עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עדות
הגייה* edut
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ע־ו־ד ב
דרך תצורה משקל קַטְלוּת
נטיות ר׳ עֵדוֹת גם עֵדְווֹת, עֵדוּת־
  1. לשון המקרא ברית, או דבר־מה המכיל את תוכן הברית ומייצג אותו (בצורה מיודעת הכוונה ללוחות הברית).
    • ”וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.“ (שמות כה, פסוק טז)
    • ”צַוֵּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן.“ (יהושע ד, פסוק טז)
  2. לשון המקרא חוק, מצווה.
    • ”תּוֹרַת יהוה תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ; עֵדוּת יהוה נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי.“ (תהילים יט, פסוק ח)
    • ”כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם.“ (דברים ו, פסוק כ)
    • ”וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל ה' וּבְתֹרָתוֹ וּבְחֻקֹּתָיו וּבְעֵדְוֹתָיו לֹא הֲלַכְתֶּם עַל כֵּן קָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה הַזֹּאת כַּיּוֹם הַזֶּה.“ (ירמיה מד, פסוק כג)

גיזרון עריכה

 1. זו הוראת המילה ברוב המקרא, עפ"ר בהקשר למשכן או לארון שבהם הונחו "לוחות העדות", שכתוב בהם עשרת הדברים שעליהם נכרת הברית בסיני (שמות לד, כז). קרוב להוראה (2), כיון שהחוקים והמצוות הם תוכן הברית. השוו לאכדית: adû - ברית או חוזה בין לא-שווים (כגון אדון לווסל), וגם בהוראת: צווים, פקודות. ארמית קדומה מכתובות סַפִירָה: 'עדן' – ברית.[1]
לדעת חוקרים רבים אין קשר אטימולוגי בין המילים המקראיות "עֵד" ו"עֵדוּת". אמנם יש שהציעו שהמשמעות המקורית של המילה "עֵד" היתה: דבר המהווה סמל וסימן לאירוע כריתת ברית (השוו בראשית לא, מד; כא, ל), ומשם "עֵדוּת" בהוראת: פריט המכיל את תוכן הברית, ובהמשך בהוראת: ברית, וגם: חוק, ובצורת הרבים: "עֵדֹת". ובמקביל משמעות המילה "עֵד" התרחבה לאדם שהיה נוכח ויכול לאשש את האירוע.
 2. בהוראה זו מופיע רק בספר תהלים, והיא צורת יחיד של המילה הנפוצה יותר "עֵדֹת" או "עֵדְווֹת", ע"ד הארמית שבה חילוף וּ/וֹ בין יחיד לרבים.

נגזרות עריכה

תרגום עריכה

   חוק

סימוכין עריכה

  1. משה פרנס, "עֵדוּת, עֵדוֹת, עֵדווֹת במקרא, על רקע תעודות חיצוניות", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כרך א (תשל"ו), עמ' 235-242.

עֵדוּת ג עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עדות
הגייה* edut
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ע־ד־י/ה
דרך תצורה משקל קַטְלוּת
נטיות
  1. לשון המקרא (משמעות משוערת) תכשיט או קישוט כלשהו.
    • ”וַיּוֹצִא אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ וַיַּכּוּ כָף וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ.“ (מלכים ב׳ יא, פסוק יב)

גיזרון עריכה

  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא, ובמקבילה בדברי הימים (ב כג, יא).
  • המשמעות לא ברורה; יש מפרשים שהוא מין תכשיט,[1] או שהכוונה בגדי מלכות,[2] ולפ"ז הוא משורש עד"ה. אחרים פירשו שהכוונה לכתב למשהו המסמל את הברית, כגון הלוחות או ספר התורה.[3] ולפ"ז הוא משורש עו"ד ומקביל לעֵדוּת ב.
  • יש שהציעו להגיה: "הַצְּעָדוֹת", ע"פ פסוק אחר: ”וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ“ (שמואל ב׳ א, פסוק י).[4]
  • בספר בן סירא (מב,כב; מג,ב) מופיעה המילה "עד" בהוראת: קישוט, תכשיט.

סימוכין עריכה

  1. מנחם בן סרוק; ריב"ג.
  2. רד"ק.
  3. תרגום השבעים; תרגום יונתן; רש"י.
  4. לקסיקון BDB, עֵדוּת.